אי אפשר להתעלם מהעובדה שהעולם הופך לצפוף וחשוף יותר לאתגרים גלובליים משמעותיים בדגש על צמצום דרמטי במשאבים שללא חדשנות ופתרונות ברי קיימא יתממשו לכדי מחסור חמור בהזנה ורעב עולמי.
התפוקה החקלאית בעולם מושפעת מגורמים פוליטיים, מסחריים וסביבתיים רבים והתחזית משקפת אתגרים הולכים וגדלים בפני האנושות. מדינת ישראל היא מקור לתקווה במשבר אספקת המזון שהעולם חווה ועתיד לחוות.
קרן המטבע העולמית חוזה כי בעקבות מגפת הקורונה, המלחמה בין רוסיה ואוקראינה וההידוק המוניטרי, הצמיחה בשנת 2023 צפויה להיות איטית ונמוכה מהממוצע, והיציבות הפיננסית העולמית תמשיך להיות בסיכון וחשופה לאתגרים רבים. כלכלות הנשענות על חקלאות מסורתית כבסיס תזונתי לאוכלוסייתן נמצאות בסיכון גבוה אף יותר, זאת בשל היותן חשופות יותר להשפעתם של גורמים חיצוניים, לדוגמה אירועי אקלים קיצוניים שמובילים לפגיעה משמעותית ביבולים החקלאיים. מדינות אלו חשופות לסיכוני ביטחון תזונתי, רעב ותת תזונה גבוהים. השינויים הגלובליים שאנחנו חווים בשנים האחרונות, חידדו את הצורך של כל מדינה לקיים ביטחון תזונתי עצמאי, שאינו תלוי בגורמים מבחוץ.
במבט צופה פני עתיד וככל שאוכלוסיית העולם הולכת וגדלה, שטחי הגידול הזמינים לעיבוד ומרעה הולכים ומצטמצמים ומשברים אקלימיים מציפים את תרומת החקלאות להתחממות כדור הארץ, חיוני כי ענף החקלאות יתעדף פתרונות חדשניים שיגדילו באופן משמעותי את היבול ליחידת שטח ויצמצמו את הנזקים הסביבתיים. כך נצליח לעמוד בביקושים הגוברים למזון ונבטיח שתעשיית החקלאות תתחזק ותמוצב כתעשייה בת-קיימא.
ללא מהפכת הדשנים החנקניים, שהחלה לפני כמאה שנים, בעקבות פיתוח "תהליך הבר-בוש", הקרוי על שם מפתחיו, חתני פרס נובל פריץ הבר וקרל בוש, לא ניתן היה להגיע להיקפי גידולים חקלאיים הנדרשים להבטיח מזון לאוכלוסייה העולם ההולכת וגדלה. אומדנים מבוססי מחקר, קבעו כי ללא דשנים חנקניים המיוצרים מרתימת החנקן שבאטמוספירה לייצור אמוניה המשמשת לייצור דשנים חנקניים לא היה ניתן להאכיל כיום 50% מאוכלוסיית העולם. באותם שנים מדובר היה בחדשנות פורצת דרך, שכאמור זיכתה את מפתחיו בפרסי נובל ובתהילת עולם, אלא שלנוכח האתגרים הגדלים שהמציאות הנוכחית כופה, יש לפתח ולאמץ טכניקות חדשניות של גידול וניהול המשק החקלאי.
כאן אנו מתחברים לאילוץ נוסף, שהתפתח לאורך השנים – דישון עודף. "לדשן את האדמה" הינו מושג שרובנו מכירים ואכן פרקטיקות חקלאיות מקובלות מעמיסות דשנים חנקניים, אשלגן ופוספטים ש"מעשירים" את הרכב הקרקע כדי להביא לגידול הנדרש בכמות היבולים. אלא שחלק משמעותי מאותם מרכיבים כלל לא נותן מענה לצרכים האמיתיים של הגידולים. מדובר בעשרות אחוזים של מרכיבי דישון שלא באמת תורמים לצמח ומהווים בזבוז משאבים שלמרבה הצער, במדינות רבות אף זוכה לסבסוד ממשלתי. וחמור מכך, הדישון העודף מייצר נזק סביבתי אדיר, דרך שינוי הרכב הקרקע, חלחול וזיהום מי תהום ופליטות גזים שפוגעים בשכבת האוזון ותורמים לאפקט החממה.
הדישון העודף הינו תוצאה של השאיפה למקסם את תנובת השדה, שמשולב במחסור באמצעים וידע וכן בהעדר אמצעי ניטור נוחים כדי להביא לאופטימיזציה של תהליך הדישון. כאמור, הדישון העודף זוכה אף לסובסידיות ממשלתיות ויש להניח שנתמך גם על ידי התעשיות שנהנות מהכמויות האדירות של דשנים אותן הן מוכרות.
לענף החקלאות יש פוטנציאל להיות מנוע ליצירת אימפקט ולהתמודדות עם אתגרי האקלים. כיוון שהזנת הצומח הכרחית ליצירת בטחון תזונתי גלובלי, עלינו להבטיח כי פרקטיקות היישום יהיו היעילות והמדויקות ביותר, וכן להגביר שימוש בחומרי הזנה מיוחדים וחכמים, אשר יגדילו את היבולים ויפחיתו את ההשפעות על הסביבה.
שימוש מדויק בדשנים יביא לניצול מלא של חומרי הזנה על ידי הצמח, ללא אובדנים לקרקע, למי התהום או לאוויר. דשנים מיוחדים יכולים להבטיח יבול גבוה יותר תוך שימוש מופחת בחומרי הזנה ומים, כך שהתפוקה החקלאית גדלה, העלות יורדת, וההשפעה הסביבתית פוחתת.
אזורים רבים בעולם עדיין אינם משתמשים בפרקטיקות אלו ועל הפערים ניתן לגשר באמצעות ידע, טכנולוגיה ושיטות עבודה נכונות, שיובילו לשימוש מיטבי בחומרי הזנה, אך בראש ובראשונה דרך הפנמה של גורמים ממשלתיים לגבי הקריטיות של קידום האג'נדה של "החקלאות המדייקת".
החקלאות הישראלית התפתחה בתנאים מאתגרים של מחסור בקרקע ומים ומספקת פתרונות טכנולוגיים חשובים להתמודדות עם האתגרים הגלובליים. עם למעלה מ- 70 שנות ניסיון בפיתוח חקלאות בתנאים מדבריים או צחיחים-למחצה, הפכה ישראל למובילה עולמית בחדשנות חקלאית. כך למשל, לטובת הגדלת היבול לכל יחידת שטח, פותחו טכנולוגיות שמדייקות את תהליכי ההשקיה והזנת הצומח במתודולגיה, שזכתה לכינוי "הדשייה (Fertigation) "מאפשרת אספקה מדויקת של מים ודשן באזור בית השורשים, ובכך נותנת מענה אופטימלי, מקצועי, סביבתי וחסכוני לצרכים המשתנים של גידולים חקלאיים מגוונים בתנאי הגידול הרלבנטיים לטריטוריה בה הן מתרחשות. הזנה מדייקת של הצומח מהווה דגל בנושא האימפקט הסביבתי ע"י חיסכון בכמות הדשן הכללית, הפחתה משמעותית בשינוע ויישום בקרקע, חיסכון אנרגטי הקשור ביצור והגנה על הסביבה במניעת זליגה למי-תהום, מניעת שפכי שטח לנהרות או איבוד לאוויר.
לאורך השנים, מדינת ישראל שיתפה את הידע והניסיון שצברה עם מדינות נוספות ואכן במדינות רבות בעולם משתמשים בהדשייה או בריסוס עלוותי כדי להנגיש את חומרי ההזנה לצמח בצורה האפקטיבית ביותר. עם זאת, עדיין מדובר בטיפה בים. לשם המחשה, הודו, מדינה חקלאית עצומה, שבה פועלות לא מעט חברות שמייצרות ומתקינות מערכות השקייה בטפטוף, יישום הדשן באמצעות מערכות הטפטוף שכבר הותקנו נאמד בפחות מ- 5% מסך כל השימושים במערכות המותקנות. מדובר בשיעור נמוך מידי ופוטנציאל עצום לחסכון במשאבים ובנזקים סביבתיים, שחייב להילקח בחשבון על ידי המממשלות.
נכון להיום, תעשיית החקלאות והזנת הצומח בישראל מפתחת פתרונות טכנולוגיים בני-קיימא להתמודדות עם אתגרי החקלאות תוך שימוש בלוויינים, חיישנים, בינה מלאכותית, ביג-דאטה ועוד. פיתוחים אלו, אשר הופכים את המוצרים הישראליים לנחשקים ביותר, מצעידים את עולם החקלאות לקדמת הטכנולוגיה והחדשנות, מותאמים למגמות העולמיות ועומדים בסטנדרטים סביבתיים וברגולציה מחמירה. בנוסף להיותנו אומת היי-טק, עלינו למנף גם את היותנו מעצמת חקלאות ואגרו-טק, תחום שמשלב בין טכנולוגיה וחקלאות ומסוגל לתת מענים חכמים ויעילים לאתגרים שהעולם כולו ניצב בפניהם.
עלינו להמשיך ולהוביל שינוי בעולם החקלאות – למעננו ולמען הדורות הבאים. עלינו להמשיך לפתח טכנולוגיות מתקדמות וסל פתרונות שמבטיחים יבול, מצמצמים את השימוש במשאבים ומפחיתים אובדנים לסביבה, ובכך מפחיתים את טביעת הרגל הסביבתית ומייצרים בטחון תזונתי.
המשך פיתוח מוצרים, טכנולוגיה ופתרונות בעולם הזנת הצומח, והפצת ידע זה בעולם, יכולים לחזק את מעמדה של ישראל כשחקן משמעותי וכמובילת שינוי חיובי בהתמודדות עם אתגרי המזון, החקלאות והאקלים בעולם.
התפוקה החקלאית בעולם מושפעת מגורמים פוליטיים, מסחריים וסביבתיים רבים והתחזית משקפת אתגרים הולכים וגדלים בפני האנושות. מדינת ישראל היא מקור לתקווה במשבר אספקת המזון שהעולם חווה ועתיד לחוות.
קרן המטבע העולמית חוזה כי בעקבות מגפת הקורונה, המלחמה בין רוסיה ואוקראינה וההידוק המוניטרי, הצמיחה בשנת 2023 צפויה להיות איטית ונמוכה מהממוצע, והיציבות הפיננסית העולמית תמשיך להיות בסיכון וחשופה לאתגרים רבים. כלכלות הנשענות על חקלאות מסורתית כבסיס תזונתי לאוכלוסייתן נמצאות בסיכון גבוה אף יותר, זאת בשל היותן חשופות יותר להשפעתם של גורמים חיצוניים, לדוגמה אירועי אקלים קיצוניים שמובילים לפגיעה משמעותית ביבולים החקלאיים. מדינות אלו חשופות לסיכוני ביטחון תזונתי, רעב ותת תזונה גבוהים. השינויים הגלובליים שאנחנו חווים בשנים האחרונות, חידדו את הצורך של כל מדינה לקיים ביטחון תזונתי עצמאי, שאינו תלוי בגורמים מבחוץ.
במבט צופה פני עתיד וככל שאוכלוסיית העולם הולכת וגדלה, שטחי הגידול הזמינים לעיבוד ומרעה הולכים ומצטמצמים ומשברים אקלימיים מציפים את תרומת החקלאות להתחממות כדור הארץ, חיוני כי ענף החקלאות יתעדף פתרונות חדשניים שיגדילו באופן משמעותי את היבול ליחידת שטח ויצמצמו את הנזקים הסביבתיים. כך נצליח לעמוד בביקושים הגוברים למזון ונבטיח שתעשיית החקלאות תתחזק ותמוצב כתעשייה בת-קיימא.
ללא מהפכת הדשנים החנקניים, שהחלה לפני כמאה שנים, בעקבות פיתוח "תהליך הבר-בוש", הקרוי על שם מפתחיו, חתני פרס נובל פריץ הבר וקרל בוש, לא ניתן היה להגיע להיקפי גידולים חקלאיים הנדרשים להבטיח מזון לאוכלוסייה העולם ההולכת וגדלה. אומדנים מבוססי מחקר, קבעו כי ללא דשנים חנקניים המיוצרים מרתימת החנקן שבאטמוספירה לייצור אמוניה המשמשת לייצור דשנים חנקניים לא היה ניתן להאכיל כיום 50% מאוכלוסיית העולם. באותם שנים מדובר היה בחדשנות פורצת דרך, שכאמור זיכתה את מפתחיו בפרסי נובל ובתהילת עולם, אלא שלנוכח האתגרים הגדלים שהמציאות הנוכחית כופה, יש לפתח ולאמץ טכניקות חדשניות של גידול וניהול המשק החקלאי.
כאן אנו מתחברים לאילוץ נוסף, שהתפתח לאורך השנים – דישון עודף. "לדשן את האדמה" הינו מושג שרובנו מכירים ואכן פרקטיקות חקלאיות מקובלות מעמיסות דשנים חנקניים, אשלגן ופוספטים ש"מעשירים" את הרכב הקרקע כדי להביא לגידול הנדרש בכמות היבולים. אלא שחלק משמעותי מאותם מרכיבים כלל לא נותן מענה לצרכים האמיתיים של הגידולים. מדובר בעשרות אחוזים של מרכיבי דישון שלא באמת תורמים לצמח ומהווים בזבוז משאבים שלמרבה הצער, במדינות רבות אף זוכה לסבסוד ממשלתי. וחמור מכך, הדישון העודף מייצר נזק סביבתי אדיר, דרך שינוי הרכב הקרקע, חלחול וזיהום מי תהום ופליטות גזים שפוגעים בשכבת האוזון ותורמים לאפקט החממה.
הדישון העודף הינו תוצאה של השאיפה למקסם את תנובת השדה, שמשולב במחסור באמצעים וידע וכן בהעדר אמצעי ניטור נוחים כדי להביא לאופטימיזציה של תהליך הדישון. כאמור, הדישון העודף זוכה אף לסובסידיות ממשלתיות ויש להניח שנתמך גם על ידי התעשיות שנהנות מהכמויות האדירות של דשנים אותן הן מוכרות.
לענף החקלאות יש פוטנציאל להיות מנוע ליצירת אימפקט ולהתמודדות עם אתגרי האקלים. כיוון שהזנת הצומח הכרחית ליצירת בטחון תזונתי גלובלי, עלינו להבטיח כי פרקטיקות היישום יהיו היעילות והמדויקות ביותר, וכן להגביר שימוש בחומרי הזנה מיוחדים וחכמים, אשר יגדילו את היבולים ויפחיתו את ההשפעות על הסביבה.
שימוש מדויק בדשנים יביא לניצול מלא של חומרי הזנה על ידי הצמח, ללא אובדנים לקרקע, למי התהום או לאוויר. דשנים מיוחדים יכולים להבטיח יבול גבוה יותר תוך שימוש מופחת בחומרי הזנה ומים, כך שהתפוקה החקלאית גדלה, העלות יורדת, וההשפעה הסביבתית פוחתת.
אזורים רבים בעולם עדיין אינם משתמשים בפרקטיקות אלו ועל הפערים ניתן לגשר באמצעות ידע, טכנולוגיה ושיטות עבודה נכונות, שיובילו לשימוש מיטבי בחומרי הזנה, אך בראש ובראשונה דרך הפנמה של גורמים ממשלתיים לגבי הקריטיות של קידום האג'נדה של "החקלאות המדייקת".
החקלאות הישראלית התפתחה בתנאים מאתגרים של מחסור בקרקע ומים ומספקת פתרונות טכנולוגיים חשובים להתמודדות עם האתגרים הגלובליים. עם למעלה מ- 70 שנות ניסיון בפיתוח חקלאות בתנאים מדבריים או צחיחים-למחצה, הפכה ישראל למובילה עולמית בחדשנות חקלאית. כך למשל, לטובת הגדלת היבול לכל יחידת שטח, פותחו טכנולוגיות שמדייקות את תהליכי ההשקיה והזנת הצומח במתודולגיה, שזכתה לכינוי "הדשייה (Fertigation) "מאפשרת אספקה מדויקת של מים ודשן באזור בית השורשים, ובכך נותנת מענה אופטימלי, מקצועי, סביבתי וחסכוני לצרכים המשתנים של גידולים חקלאיים מגוונים בתנאי הגידול הרלבנטיים לטריטוריה בה הן מתרחשות. הזנה מדייקת של הצומח מהווה דגל בנושא האימפקט הסביבתי ע"י חיסכון בכמות הדשן הכללית, הפחתה משמעותית בשינוע ויישום בקרקע, חיסכון אנרגטי הקשור ביצור והגנה על הסביבה במניעת זליגה למי-תהום, מניעת שפכי שטח לנהרות או איבוד לאוויר.
לאורך השנים, מדינת ישראל שיתפה את הידע והניסיון שצברה עם מדינות נוספות ואכן במדינות רבות בעולם משתמשים בהדשייה או בריסוס עלוותי כדי להנגיש את חומרי ההזנה לצמח בצורה האפקטיבית ביותר. עם זאת, עדיין מדובר בטיפה בים. לשם המחשה, הודו, מדינה חקלאית עצומה, שבה פועלות לא מעט חברות שמייצרות ומתקינות מערכות השקייה בטפטוף, יישום הדשן באמצעות מערכות הטפטוף שכבר הותקנו נאמד בפחות מ- 5% מסך כל השימושים במערכות המותקנות. מדובר בשיעור נמוך מידי ופוטנציאל עצום לחסכון במשאבים ובנזקים סביבתיים, שחייב להילקח בחשבון על ידי המממשלות.
נכון להיום, תעשיית החקלאות והזנת הצומח בישראל מפתחת פתרונות טכנולוגיים בני-קיימא להתמודדות עם אתגרי החקלאות תוך שימוש בלוויינים, חיישנים, בינה מלאכותית, ביג-דאטה ועוד. פיתוחים אלו, אשר הופכים את המוצרים הישראליים לנחשקים ביותר, מצעידים את עולם החקלאות לקדמת הטכנולוגיה והחדשנות, מותאמים למגמות העולמיות ועומדים בסטנדרטים סביבתיים וברגולציה מחמירה. בנוסף להיותנו אומת היי-טק, עלינו למנף גם את היותנו מעצמת חקלאות ואגרו-טק, תחום שמשלב בין טכנולוגיה וחקלאות ומסוגל לתת מענים חכמים ויעילים לאתגרים שהעולם כולו ניצב בפניהם.
עלינו להמשיך ולהוביל שינוי בעולם החקלאות – למעננו ולמען הדורות הבאים. עלינו להמשיך לפתח טכנולוגיות מתקדמות וסל פתרונות שמבטיחים יבול, מצמצמים את השימוש במשאבים ומפחיתים אובדנים לסביבה, ובכך מפחיתים את טביעת הרגל הסביבתית ומייצרים בטחון תזונתי.
המשך פיתוח מוצרים, טכנולוגיה ופתרונות בעולם הזנת הצומח, והפצת ידע זה בעולם, יכולים לחזק את מעמדה של ישראל כשחקן משמעותי וכמובילת שינוי חיובי בהתמודדות עם אתגרי המזון, החקלאות והאקלים בעולם.