פלפל הוא שם כללי למגוון פירות אכילים של צמחים מהמין (Capsicum annuum) ומקורו של הצמח הוא מאמריקה הלטינית. כיום קיימים בארץ מגוון רחב של סוגים וזנים, החל ממגוון של פלפל בלוקי (צבעוני וירוק), מאורך, מאורך חריף, מאורך קצר מתוק (סוויטבייט) ועוד. את הפלפל בארץ מגדלים הן לשוק המקומי והן ליצוא, כששטחי הגידול העיקריים, המשתרעים על כ-30,000 דונם הם בערבה, בבקעת הירדן ובנגב המערבי. מלבד אזורי גידול קיימים אזורי גידול משניים מבחינת היקף גם במרכז הארץ, לכיש ובחוף הכרמל. הפלפל בארץ גדל בבתי רשת, חממות, מנהרות עבירות ושטח פתוח. לשוק המקומי מגודל הפלפל לאורך כל השנה, כשעיקר הגידול לייצוא נשתל במהלך אוגוסט וספטמבר ומשווק בעיקר עד אפריל (ערבה) אך נמשך גם עד מאי-ויוני (בקעה).
את הפלפל בארץ מגדלים בעיקר בקרקע (בעיקר בקרקע חולית אך גם בכבדה), אך גם במצעים מנותקים. הפלפל נחשב לגידול רגיש לתנאי אקלים (טמפרטורה, לחות וקרינה), השקיה, דישון ומליחות וכן למזיקים.
בגלל רגישותו של הפלפל, יש להקפיד על ממשקי דישון והשקיה מדויקים, כשהמלצתנו היא ללוות את הגידול באמצעות טנסיומטרים ומשאבי קרקע. כמו כן מומלץ לבצע בדיקות קרקע בתחילת הגידול ופעם נוספת במהלכו.
הצטברות יסודות הזנה מתחילה כחודש לאחר שתילה ועולה באופן רצוף עד הקטיף. עד שלב יצירת הפרחים דרישות ההזנה של הצמח נמוכות, מלבד זרחן שזמינותו קריטית בשלבי השתילה וההתבססות, בעיקר לצורך בניית שורש מפותח. קליטת החנקן באיברים השונים דומה להתפלגות משקלם. בתחילת הגידול העלים מהווים מבלע עיקרי ולאחר מכן הפירות. לזרחן ואשלגן התפלגות דומה לחנקן, בעוד שסידן נקלט בעיקר בעלים ומיעוטו בפירות.
פלפל מאוד רגיש להזנה חנקנית ועקת חנקן משרה פריחה. בזנים מסוימים נמצא כי הפסקת דישון כחודש לאחר השתילה הגדילה והקדימה יבול. אי לכך מומלץ לעקוב גם אחר תכולת החנקה בעלים.
הדשנים הנפוצים ביותר הינם חנקת אשלגן וכן הדשנים מסדרת דשן-כל: 20-20-20, 18-18-18 ובפרט 17-10-27 ו-20-2-30, כתלות בשלב הגידול ובסוג הקרקע. בתחילת הגידול, בשלב ההתבססות משתמשים בדשנים מאוזנים ומשלב החנטה והקטיף עוברים לשימוש בדשנים עשירים באשלגן, לקבלת פרי איכותי לבניית תוכנית דישון והתייעצות ניתן לפנות לאחד מהאגרונומים האזוריים של חיפה.